הצלחתן של בדיקות MRI – כלומר הבטחת קבלת תמונת מצב מפורטת ומדויקת לחלוטין וזאת על מנת לאפשר לרופא המטפל להחליט האם נדרש טיפול ואם כן איזה על סמך מידע מקיף ומהימן – תלויה בשיתוף פעולה מלא של הנבדקים. הבדיקה מתבצעת כשהנבדק שוכב על מיטה המונעת אל תוך הסורק, שמהווה בעצם שדה מגנטי רב עוצמה, ואם הנבדק זז תוך כדי שה-MRI מבצע את פעולתו התמונה עלולה להיות מטושטשת ולהקשות על הפענוח כך שגם הרדיולוג הטוב ביותר שיש לא יוכל להבטיח ממצאים מדויקים.
מסיבה זו בחלק מהמקרים מתבצעת בדיקת ה-MRI תחת הרדמה מלאה.
בטיחות מעל הכל
מטרתה של בדיקת MRI היא כאמור להבטיח טיפול מיטבי לחולה, או לאדם שישנו חשד כי לקה במחלה כזו או אחרת. כמובן שיש להימנע ממצב שבו הבדיקה עצמה מסכנת אותו ועל כן MRI בהרדמה מלאה מלווה ע"י רופא מרדים מנוסה במיוחד, המוודא מראש כי אין שום מניעה לבצע הרדמה עבור הנבדק הספציפי, מבטיח כי ההרדמה עצמה לא פוגמת בתפקודים חיוניים (בעזרת מערכת משוכללת לניטור לב ונשימה) וכן מלווה את הנבדק גם לאחר תום הבדיקה, במהלך ההתעוררות ועד שניתן לשחררו לביתו ללא חשש – בדרך כלל כ-90 דקות לאחר תום בדיקת ה-MRI עצמה.
חשוב ליידע את הרופא המרדים – איתו נערכת פגישת הכנה עוד לפני שמגיעים למכון ה-MRI – לגבי כל מחלת רקע, תרופות קבועות או כל בעיה אחרת שעליה הוא חייב לדעת כדי לתכנן את ההרדמה באופן אופטימלי.
מי זקוק להרדמה?
ישנן שתי קבוצות עיקריות של נבדקים הזקוקים להרדמה מלאה בעת בדיקת MRI: ילדים קטנים ומי שסובל מקלסטרופוביה.
עבור הקבוצה הראשונה קל להבין מדוע הם זקוקים להרדמה, שהרי ילדים קטנים מטבעם מתקשים לשכב ללא שום תזוזה גם במשך דקות בודדות. לגבי מי שסובל מקלסטרופוביה, והשהות בתוך חלל סגור מבלי יכולת לזוז עלולה לגרום לו לחרדה של ממש ובעקבותיה גם למצוקות פיזיות חריפות, הדבר תלוי ברמת הקלסטרופוביה. במקרים קלים ניתן לוותר על ההרדמה ו"להסתפק" בשיחות הרגעה עם צוות המכון לפני הבדיקה ועם הטכנאי המפעיל את המכשיר במהלכה. במקרים קשים יותר יש צורך בטשטוש או אף בהרדמה מלאה.
