בדיקות היריון מתקדמות כגון MRI, CT וכמובן אולטראסאונד הפכו להיות כיום דבר שבשגרה והן מאפשרות לגלות פגמים מולדים או סיכונים גנטיים בעובר.
בדיקות אולטרסאונד בהריון
בדיקות אולטרסאונד מבצעים בדרך כלל החל מהשבוע השישי והלאה (רצוי בשבועות 7 ו-8) על מנת לוודא שיש לעובר דופק, לחשב את גיל ההיריון המשוער ומספר העוברים. בהמשך מבצעים בדיקות שקיפות עורפית (עובי הנוזל בעורף) על מנת לזהות סיכונים למומים בגנום, מומים תורשתיים או מומים מבניים כמו מומי לב.
כמו כן, בדיקת האולטרסאונד משמשת בשלב מאוחר יותר לסקירת מערכות (סריקת איברי העובר והמערכות הפנימיות שלו) במטרה לזהות פגמים מבניים והתפתחותיים נוספים.
בדיקת האולטרסאונד משמשת גם על מנת להפוך את בדיקת מי השפיר בטוחה יותר: בעבר קרו מספר מקרים נדירים בהם המחט שמשמשת בבדיקה זו פגעה בעובר, אך כאשר ניתן לראות את רגליו וגבו של העובר ברחם באמצעות אולטרסאונד, הסיכויים לכך הם אפסיים, גם אם העובר זז במהלך הבדיקה.
יש לציין שמספר הבדיקות בארץ הוא גבוה יחסית, אך אין בהן סיכון מכיוון שישנו פיקוח על העוצמה בו המכשיר פועל באמצעות מוניטור או הגבלה של הטווח במכשירים החדשים יותר. היוצא מן הכלל הוא הדופלר (באמצעותו בודקים את זרימת הדם ברחם) שמתחמם יותר, אך גם בו נעשה שימוש מבוקר למשך זמן קצר ורק החל מהשבוע ה-11 להיריון.
בדיקת MRI בהיריון
כאשר עולה חשד למום בעובר אשר דורש בדיקה מדוקדקת יותר, בדרך כלל מבצעים בדיקת MRI. הבדיקה הקלאסית שמשה בעיקר על מנת לסרוק את מוחו של העובר וזיהוי בעיות אנטומיות בחומר הלבן והאפור. יחד עם זאת, בשנים האחרונות הבדיקה יכולה לשמש גם לזיהוי מומים באיברים נוספים.
בבדיקות MRI לא מעורבת קרינה מסוכנת. התוצאה המתקבלת היא של תמונות חדות של האיברים אותן ניתן לפרוס על מנת לקבל רמת דיוק גבוהה יותר ואפילו לעבד לתצוגה תלת ממדית.
ניתן לשפר את דיוק הבדיקה באמצעות הזרקת גדוליניום שהם סוג של מתכת אשר אינה גורמת לתגובה אלרגית (בניגוד ליוד). בדיקה זו מתבטאת בניגודיות (קונטרסט) גבוהה יותר של הבדיקה העוזרת לפענח את התוצאות. כאשר הבדיקה מצליחה לעבור את מחסום הדם-מוח, הדבר יכול להעיד על גידול, כיבים או דמיאלינציה (תהליך בו מעטפת המיאלין המבודדת את תאי העצב מתפרקת).
עד כמה בדיקות MRI בטוחות לנשים בהריון?
מחקר קנדי של 1.4 מיליון הריונות חשף כי הבדיקות בטרימסטר הראשון הן בטוחות. עם זאת, הזרקה של גדוליניום בכל אחד משלבי ההיריוןמעלה במעט את הסיכון למחלת ראייה נדירה אצל העובר וחשוב ליידע על כך את הנבדקת. מחקרים נוספים לא מצאו עדויות ממשיות לפגיעות אחרות בעובר כמו למשל חימום רקמות או פגיעות בשמיעה במהלך בדיקות MRI.
בדיקת CT בהריון
בדיקת CT בהיריון היא בדיקה הנעשית באמצעות קרינה מיננת ועל כן קיימים חששות בקרב הציבור הרחב בנוגע לנזק אפשרי לעובר. למרות זאת, לעיתים היא כורך המציאות, לדוגמה, אם יש חשש לאָפֶּנְדִּיצִיטִיס (דלקת בתוספתן) או חסימה במעי. כמו כן, היום קיימות מספר טכניקות בהן החשיפה לקרינה הוא מועטה יותר.
בכל אופן, ההמלצה היא לשקול קודם כל בדיקת MRI במידה והיא יכולה לספק אבחנה זהה.
לעיתים משתמשים בחומר ניגוד (Contrast Agent) על מנת לבחון בצורה טובה יותר את הרקמות הרכות או מבנים וסקולריים בגוף. ניסויים שנעשו על בעלי חיים לא העלו ממצאים על נזקים אפשריים לעובר או יצירת מוטציות. אף על פי כן, גם כאן ההמלצה היא לבצע בדיקה שכזו רק במקרים בהם נדרשת אבחנה נוספת שלא ניתן לערוך באמצעים אחרים.
סכנות אפשרויות מחשיפה גבוהה לקרינה
הנזקים האפשריים מקרינה לא מבוקרת בעוצמות גבוהות הם הפרעות בגדילה, מיקרוצפליה (גולגולת קטנה) ומוגבלות שכלית כאשר הבדיקה נערכת בשבועות 8-15 להיריון (זאת על פי מחקרים שבדקו את השפעת הקרינה האטומית על ניצולי ההפצצה האטומית). יחד עם זאת, הסיכון למוגבלות שכלית הוא קטן יחסית גם בחשיפה למספר הקרנותרנטגן ומתחיל במנה נספגת של 610 מיליגריי. הרמה שעשויה לגרום לתופעות חריגות, הפרעות גדילה או הפלה היא 50 מילגריי ומעלה, רמה אחת מעל התקן בבדיקות CT בהיריון.
